David Encaoua · Mai 2024 · Tribune Juive
החברה הישראלית עוברת תקופה של פילוגים עמוקים החורגים מהשסעים הפוליטיים הרגילים. פילוגים אלה — בין דתיים לחילונים, בין אשכנזים לספרדים, בין תומכי ההתנחלות לבין תומכי שלום בדרך של משא ומתן — עשויים להיראות בלתי מובנים דרך הפריזמה של הסוציולוגיה הפוליטית בת זמננו בלבד.
לכן ראוי להחיל עליהם קריאה המעוגנת במקורות היהדות עצמה. התלמוד, תשובות הגאונים והראשונים, ובמיוחד כתבי אבותינו לבית אנקאווא, מלמדים אותנו כי המחלוקת לשם שמיים פורייה, בעוד שהמחלוקת לשם שררה הרסנית.
המסורת הספרדית, שירשנו מאנדלוסיה ומהמגרב, פיתחה תפיסה של כלל ישראל — של קהילת ישראל בכללותה — המושתתת על הכלה ועל דיאלוג. רבי אפרים אלנקאווא עצמו, בספרו שער כבוד ה', מדגיש את האחדות הרוחנית המתעלה מעל הבדלי המנהגים.
השסע בין אשכנזים לספרדים הוא ממשי, אך לעיתים קרובות מנוצל באופן פוליטי. הספרדים, נושאי מסורת רבת דורות של דו-קיום עם העמים הערבים והברברים, מביאים רגישות מיוחדת לכל הגות על השלום במזרח התיכון.
השסע בין דתיים לחילונים הוא אולי המסוכן ביותר. הוא נשען על אי-הבנה יסודית: הזהות היהודית אינה ניתנת לצמצום לכדי קיום מצוות בלבד. היא גם זיכרון, שפה, תרבות, ערבות הדדית. זאת מלמדת אותנו ההיסטוריה הארוכה של בית אנקאווא, שהיו גם רבנים גדולים וגם אנשי העולם הגדול.