David Encaoua · Juillet 2024 · Times of Israël — Blog David Encaoua
הציונות מעולם לא הייתה אידאולוגיה מונוליתית. כבר מראשיתה בשלהי המאה התשע-עשרה, התעמתו זרמים שונים סביב השאלה היסודית: מהו המפעל הציוני?
הציונות הסוציאליסטית (בורוכוב, כצנלסון) ביקשה ליצור בית לאומי יהודי המושתת על העבודה ועל הצדק החברתי. זרם זה הוא ששלט בעשורים הראשונים של מדינת ישראל.
הציונות הדתית (הרב קוק האב והבן) ראתה בשיבה לציון את ההגשמה המשיחית של ההבטחה האלוהית. זרם זה, שהיה מיעוט בראשיתו, הפך לדומיננטי לאחר 1967 וכיבוש יהודה ושומרון.
הציונות התרבותית (אחד העם) ראתה את ישראל לא כביתם של כל היהודים, אלא כמרכז התרבותי והרוחני של העולם היהודי. חזון עמוק, שלעיתים קרובות זוכה להזנחה.
הציונות הרוויזיוניסטית (זאב ז'בוטינסקי) הגנה על מדינה יהודית על שתי גדות הירדן, מתוך חזון לאומי עוצמתי. הליכוד הוא יורשה.
עבור המסורת הספרדית המיוצגת על ידי בית אנקאווא, ויכוחים אלה אינם מופשטים. יהודי המגרב עלו ארצה באיחור, לעיתים קרובות נדחפו לכך בשל הדה-קולוניזציה. הם ירשו תפיסת ציונות המושתתת על הישרדות וזהות, יותר מאשר על אידאולוגיה.