David Encaoua · Avril 2025 · Tribune Juive
היהדות היא דת של זיכרון. זכור — הוא אחד הציוויים הנפוצים ביותר בתורה. אך מהו ההבדל בין היסטוריה לזיכרון במסורת היהודית?
ההיסטוריה היא השחזור המלומד של העבר מתוך מסמכים, מקורות וראיות. היא שואפת לאובייקטיביות, גם אם לעולם אינה משיגה אותה במלואה. היא תחומו של ההיסטוריון.
הזיכרון הוא דבר אחר. הוא מסירה, הוא זהות, הוא דחיפות. הזיכרון היהודי של השואה, של גירוש ספרד, של חורבן בית המקדש, אינו בראש ובראשונה שחזור היסטורי. הוא מעשה של הזדהות: «עבדים היינו במצרים». העבר הופך נוכח.
עבור שושלת אנקאווא, שני מישורים אלה מתקיימים זה לצד זה. יש את ההיסטוריה — מדויקת, ניתנת לאימות, מבוססת על מסמכי ספריית הבודליאן, ארכיוני ה-ANOM, תשובות הריב"ש. ויש את הזיכרון — הסיפורים הנמסרים בעל פה מדור לדור, ההילולה של רבי רפאל בסאלי, מסעו האגדי של שמואל סולטן לאוקספורד בשנת 1897.
שני מישורים אלה אינם סותרים זה את זה. הם משלימים זה את זה, כפי שאומר ירושלמי בספרו הנפלא זכור (1982): על ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית להיות לכלי חדש לנשיאת הזיכרון הקיבוצי.
זוהי שאיפתו של ספר זה: לעשות כך שההיסטוריה של בית אנקאווא, המתועדת בדקדקנות, תהפוך לזיכרון חי עבור הדורות הבאים.