במקביל לספרו, דוד אנקאווא פרסם סדרת מאמרים ב-Tribune Juive ובבלוג של ה-Times of Israel.
מאמר ממאי 2024, «הפילוגים בחברה הישראלית, מנותחים מנקודת המבט של היהדות», מציע מסגרת קריאה מקורית של המתחים בין חילונים לדתיים בישראל. מאמר ב-Tribune Juive מאפריל 2025, «מהם המקומות היחסיים של ההיסטוריה והזיכרון ביהדות?», נשען על ספרו של יוסף חיים ירושלמי (זכור) כדי לחקור את ההבחנה היסודית בין הזיכרון הקולקטיבי לבין הכתיבה ההיסטורית המלומדת במסורת היהודית.
מה שמייחד את כתביו של דוד אנקאווא על היהדות מן הכתיבה האקדמית הקלאסית, הוא הדאגה המתמדת לנגישות. שכיוון לדייקנות הכלכלה הכמותית, הוא מיישם את אותה תביעת בהירות ודיוק על מסותיו על ההגות היהודית. כל מאמר בנוי, מנומק ומובא במקורותיו — אך גם כתוב בצרפתית צלולה ההופכת טקסטים אלה לנגישים לקורא שאינו מומחה. דרישה כפולה זו של דייקנות ונגישות מהדהדת את שאיפתו של מנורת המאור של ישראל אלנקאווא: להנגיש את חכמת היהדות לכול, גם לפשוטי העם.