הספר הגדול הזה הוא פרי עבודה משותפת, ניזון מעשרות שנות מחקר היסטורי, גנאלוגי ותאולוגי. הוא משחזר את תולדותיה של משפחה יהודית ספרדית שמסלולה תואם, החל מן המאה השתים-עשרה לכל הפחות, את התנועות הגדולות בתולדות העם היהודי — מתור הזהב האנדלוסי ועד הגלויות בנות זמננו, דרך הרדיפות, התחיות ומסירת הידע השקטה.
שאיפתו של הספר הגדול הזה משולשת. ראשית, לאסוף בקורפוס אחד את הידע המפוזר על שושלת אנקאווא — שם אשר, על כתיביו הרבים (Al-Naqua, Alnakaoua, Ankawa, Enkaoua, Encaoua), חוצה שבע מאות שנות היסטוריה יהודית ים-תיכונית. שנית, לחלוק כבוד ל«מעבירי המחשבה» — אותם גברים ונשים אשר, דור אחר דור, מסרו מורשת אינטלקטואלית ורוחנית עשירה במיוחד. ולבסוף, להציע לצאצאי המשפחה הזו, באשר הם נמצאים כיום — בצרפת, בישראל, בקנדה, בארצות הברית, במרוקו או במקום אחר — מקום זיכרון חי, נגיש ומשותף.
תולדות אנקאווא בלתי נפרדות מתולדות יהדות ספרד. הן מהוות אחד מחוטיה העתיקים והרצופים ביותר. מן האזכורים הראשונים בשו"ת של המאה השתים-עשרה ועד העבודות האקדמיות בנות זמננו של דוד אנקאווא והמחקרים הגנאלוגיים של ברנאר בנסעיד, משפחה זו מגלמת את התמדתה של מסורת מלומדת ששורשיה נטועים בישיבות התלמודיות של טולדו, בחצרות הח'ליפים של קורדובה ובבתי הכנסת של תלמסאן. השם אנקאווא אינו רק שם משפחה: הוא סימן לשושלת שכל דור בה ידע להשיב על אתגרי זמנו תוך שמירה על עיקר מה שקיבל.
הספר הגדול הזה נשען על שלוש קטגוריות של מקורות. ראשית, המקורות הראשוניים: כתבי יד רבניים השמורים בספריות אוקספורד (ספריית הבודליאנה), פריז (BnF), רומא (הספרייה הוותיקנית) וירושלים; שו"ת הלכתיים שפורסמו בליוורנו, תוניס וירושלים בין המאה השש-עשרה למאה העשרים; שטרות נוטריוניים ופנקסי מעמד אזרחי של הארכיון הלאומי שמעבר לים (ANOM) באקס-אן-פרובאנס. שנית, העבודות האקדמיות: המאמרים והספרים של דוד אנקאווא (Généalo-J, L'Harmattan), מחקריו של חיים זעפרני על יהדות מרוקו, מחקריה של ג'סיקה מרגלין על יהודי המגרב, והאנציקלופדיה המונומנטלית Jewish Encyclopedia. שלישית, העדויות החיות: Le Manuscrit Sacré של דידייה נבו (2026), הניזון מעדותו של פרד אנקאווא, צאצא ישיר של הרב מתלמסאן, והמחקרים הגנאלוגיים של ברנאר בנסעיד ב-Geneanet.
החיבור ערוך בתשעה חלקים ועשרים ותשעה פרקים. חלק א חוקר את מקורות השם ואת העקבות המתועדות הראשונות. חלק ב מכסה את שיא הפריחה האינטלקטואלית והרוחנית של אנקאווא בספרד של ימי הביניים. חלק ג מוקדש לארבעת «מעבירי המחשבה היהודית» שזיהה דוד אנקאווא: ישראל אל-נקווה, אפרים אל-נקווה, אברהם אנקאווא ורפאל אנקאווא. חלק ד עוסק בגירוש 1492 ובתפוצה שנוצרה בעקבותיו. חלק ה מתאר את הקרינה הרבנית של אנקאווא במגרב מן המאה השש-עשרה ועד המאה התשע-עשרה. חלק ו עוסק בעת המודרנית, מן הקולוניזציה ועד גלויות המאה העשרים. חלקים ז ו-ח מציגים את התרומות המהותיות של דידייה נבו ושל דוד אנקאווא להכרת שושלת זו. חלק ט, לבסוף, מוקדש למחקרים הגנאלוגיים של ברנאר בנסעיד.
הספר הגדול הזה מבקש להיות מעשה של מסירה. בעת שבה נעלמים העדים הישירים האחרונים לחיים היהודיים בצפון אפריקה, הפך לדחוף לקבע בכתב את שהזיכרון בעל-פה עלול לקחת עמו. הפיוטים שהושרו בבתי הכנסת של והראן ותלמסאן, סיפורי ההילולה של הרב אפרים, השמות החרוטים בפנקסי המעמד האזרחי של ה-ANOM — כל אלה מהווים מורשת שברירית שראוי לשמרה ולמוסרה. אנו מקווים שהדורות הצעירים של אנקאווא — ומעבר להם, כל המתעניינים ביהדות הספרדית — ימצאו בדפים אלה לא רק מידע היסטורי מהימן, אלא גם את ההתרגשות של מורשת חיה.
הספר הגדול הזה לא היה רואה אור ללא סיועם של אנשים ומוסדות אחדים. אנו מודים לדוד אנקאווא, שעבודותיו האקדמיות הניחו את יסודות המפעל הזה. אנו חולקים כבוד לדידייה נבו, אשר Le Manuscrit Sacré שלו האיר באור חדש את תולדות הרב מתלמסאן. אנו מודים לפרד אנקאווא, שומר זיכרון המשפחה ומעביר כתבי יד. אנו מברכים על עבודתו הסבלנית של ברנאר בנסעיד, שאילן היוחסין שלו ב-Geneanet (28,666 פרטים) הוא מכרה מידע לכל החוקרים. ולבסוף, אנו מודים למוסדות שתרמו לשימור המקורות הראשוניים: ספריית הבודליאנה באוקספורד, ה-BnF, הארכיון הלאומי שמעבר לים והסמינר התאולוגי היהודי של ניו יורק.