המלאח של סאלי מופתי מכמה וכמה בחינות. מקום זה שכן בו שושלת חשובה של דיינים רבניים, כולם בני שושלת אחת, שושלת אנקאווא. שושלת זו, שמוצאה מספרד, נמשכת אחורה אל המאה הארבע-עשרה, ואף קודם לכן לפי האילן המופיע באתר encaoua.org. נציגי שושלת זו חצו את כל צפון אפריקה, מאלג'יריה ועד מרוקו, והיו להם מגעים רבים סביב אגן הים התיכון.
המלאח של סאלי מופתי מכמה וכמה בחינות. ראשית, מקום זה שכן בו שושלת חשובה של דיינים רבניים, כולם בני שושלת אחת, שושלת אנקאווא. הם הפעילו השפעה גדולה על אחיהם בני יהדות מרוקו, ובאופן כללי יותר על כל בני היהדות הספרדית. שנית, הודות להכרה בערך הרוחני שנציגי שושלת זו לא חדלו לייצג, ולכבוד כלפי הדת המוסלמית שלא חדלו לנהוג בו, היה המלאח של סאלי זירה של הבנה, שאפשר לתארה כהרמונית, בין יהודים ומוסלמים. לא זו בלבד שנכבדי שתי הדתות נפגשו תכופות בסאלי, אלא שיתרה מזו, האוכלוסיות המקומיות, המוסלמית והיהודית, רחשו כבוד עמוק זו לזו בטרם הוקם הפרוטקטורט הצרפתי בשנת 1912. שלישית, ייחודו של המלאח של סאלי בכך שהיה מקום פריחתה של ספרות יהודית עשירה, מגוונת באופייה, תיאולוגית, ליטורגית, משפטית ופיוטית, אשר ערכה מוכר במידה רבה עד היום.
במאה הארבע-עשרה נבנה בפאס הרובע היהודי הראשון, מופרד משאר האוכלוסייה. רובע זה הוקם בשוק מלח עתיק, מוצר שנקרא מִלַּח בערבית. זהו ככל הנראה מקור המילה מלאח לציון הרבעים היהודיים במרוקו. מדוע היה על היהודים להתגורר במקום מסוים ביחס לבני עירם הערבים? השאלה נתונה בוויכוח עד ימינו. יש הטוענים כי השליטים המוסלמים הקימו מקום מגורים נפרד ליהודים כדי לספק את דרישת האוכלוסייה המוסלמית, שנלאתה מלחיות עם שאינם מוסלמים. לפי הסבר זה, המלאח ביטא ממד מפלה. הסברים אחרים מעלים את הטענה כי למלאח היתה כוונה מגוננת, וששימש מחסה לאוכלוסייה היהודית כדי להגן עליה מפני התקפות אפשריות.
תהא אשר תהא הסיבה לייחוד זה של מקום מגורים מסוים ליהודים בערי מרוקו, חשוב לציין כי הייחוד נגע אך ורק למקום המגורים, ולא למקום קיומם של היחסים המקצועיים. היהודים יכלו לעסוק במקצועותיהם מחוץ למלאח. אפשר שדווקא בצירוף כפול זה — ייחוד מקום מגורים וחופש תנועה מקצועי — שוכנים ייחודי חיי היהודים במרוקו, בטרם הוקם הפרוטקטורט הצרפתי בשנת 1912. ואולם יש לציין כי יהודים אחדים, אלה שלא קיבלו עליהם לחיות במקומות נפרדים משאר האוכלוסייה, העדיפו להמיר את דתם לדת המוסלמית. עקבות לכך נמצאים בעובדה שצאצאיהם נבדלו במבטאם ובשמות משפחתם ממוצא יהודי.
למעלה ממאה שנה לאחר הקמת המלאח של סאלי בשנת 1807, נבנה מלאח חדש זמן מה לאחר עלייתו של הפרוטקטורט הצרפתי בשנת 1912. הוא שכן בתוך חומות סאלי, ושטחו היה 4 הקטרים, בצפיפות של 375 תושבים להקטר, מעט גבוהה מזו שבמדינות של ערי מרוקו. תרשים המלאח של סאלי מופיע בספרו העברי של יוסי אל נקאווה, סאלי וחכמיה. יצוין כי בשמות רחובות המלאח מופיע רחוב הרב רפאל אנקאווא, שבו התגורר הרב, וכן אחריו סבו של המחבר מצד אביו, עמרם אנקאווא, עם רעייתו חנה, לבית סבאח, אחותו של הסב מצד אמו אברהם סבאח.
אפשר לפתוח במשה אנקאווא (1758–1820), שכיהן כדיין תחילה באלג'יר ולאחר מכן בסאלי. אחריו כיהן בנו מרדכי אנקאווא (1779–1840) אף הוא כדיין בסאלי. היו לו שלושה בנים: עמרם אנקאווא (1804–1874), שכיהן כדיין בגיברלטר; אברהם אנקאווא (1812–1890), שכיהן כדיין בסאלי ולאחר מכן במסקרה שבאלג'יריה; ומסעוד אל נקאווה (1814–1900), שחי בארץ ישראל. הבן הראשון, עמרם אנקאווא (1804–1874), העמיד אף הוא שני בנים: מרדכי אנקאווא (1827–1890), שכיהן בתורו כדיין בסאלי — והוא אבי הנודע רפאל אנקאווא (1848–1935) — ומסעוד אנקאווא (1826–1886), שכיהן כדיין בסאלי, ואינו אלא אבי-סבו של המחבר מצד אביו, ועל כן הוא בה בעת דודו של רפאל אנקאווא.